כאשר יהודים מרוסיה ופולין התחילו להגיע להוואנה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בית הכנסת האשכנזי היחידי בעיר היה הקהילה העברית המאוחדת שהיה מאוד ליברלי מבחינה דתית עם חברים מבוססים ממוצע אנגלו-סאקסי. זה היה רחוק מהמקום המתאים למהגרים דוברי ידייש ממזרח אירופה.
הצעד הראשון לקראת ייסוד בית כנסת ליוצאי מזרח אירופה קרה ב-1923, כאשר מהגר מפונוביץ', ליטא, בן ציון סילבר התחיל מנין בדירה שלו בקלו פאולו. ב-1925 המנין הזה התפתח לקהילת עדת ישראל, בקומה השניה של ישו מריה 103. המקום היה בסיסי ללא ממסד יהודי, אך הוא שימש את המטרה.
רוב המהגרים האשכנזים לקובה היו לא דתיים במיוחד. עדת ישראל היה אורתודוכסי. התפילות שבו היו מסורתיות, ובצורה רשמית תמך בחיים דתיים.
הרב הראשון של הקהילה היה צבי קפלן (1864-1939). הוא היגר לקובה ב-1928 בעקבות עצה של חבר אשר אמר לו שהקהילה היהודית חיפשה לשכור רב; המשפחה שלו באה לאחר שנה. ב-1929 הם ייסדו את כנסת ישראל כאשר קפלן נשאר הרב עד מותו ב-1939. בנו של קפלן, סנדר, נהיה עורך עיתון ביידיש שפורסם בהוואנה בין 1932 ל-1960.
דוד רפלין שימש כרב של עדת ישראל עד שהוא עבר למקסיקו; תפקידו של רפלין בעדת ישראל מולא לאחר עזיבתו ע"י רבי איכנסטיין, אשר נשאר לשנה וחצי.
עדת ישראל היתה ממוקמת בישו מריה 103. המניין העוזב כנסת ישראל היה בבניין ליד בישו מריה 105. בפברואר 1949, עשרים שנה לאחר הפיצול, שתי הקהילות התמזגו יחד תחת השם החדש, אחדות ישראל. מאיר רוזנבאום מונה לרב.
זה היה ברור שמוסדות קהילתיים חדשים היו צורך לאחר מלחמת העולם, ופתרונות קהילתיות נמצאו. אחדות, לעומת זאת, לא שרדה לזמן רב. דיונים בנוגע בניית בית כנסת חדש חילק שוב את הקהילה. ב-8 בדצמבר 1949 הוחלט להקים בית כנסת חדש בואדאדו.
למרות הקמת הקהילה החדשה יהודים אשכנזים רבים נשארו בהוואנה. לבסוף הם החליטו להקים בית כנסת חדש בפינת פיקוטו ואקוסטא שעמד בלב הקהילה היהודית בהוואנה ויאג'א. אוסקר באסמאן היה הארכיטקט של הבניין החדש, ויסינתו פה לאנורד שימש כמהנדס הבניה. הבניין כלל אולם תפילה עם 600 כסאות, אולם תפילה קטן, ואולם קבלות פנים. האבן הפינה של הבניין הונחה באפריל 1956. הבניה הסתיימה ב-9 באוקטובר 1959. קלמן וודונוס מונה לנשיא החדש של עדת ישראל.
הגב' חווה מייזליש – רובין , ילידת קובה
הצעד הראשון לקראת ייסוד בית כנסת ליוצאי מזרח אירופה קרה ב-1923, כאשר מהגר מפונוביץ', ליטא, בן ציון סילבר התחיל מנין בדירה שלו בקלו פאולו. ב-1925 המנין הזה התפתח לקהילת עדת ישראל, בקומה השניה של ישו מריה 103. המקום היה בסיסי ללא ממסד יהודי, אך הוא שימש את המטרה.
רוב המהגרים האשכנזים לקובה היו לא דתיים במיוחד. עדת ישראל היה אורתודוכסי. התפילות שבו היו מסורתיות, ובצורה רשמית תמך בחיים דתיים.
הרב הראשון של הקהילה היה צבי קפלן (1864-1939). הוא היגר לקובה ב-1928 בעקבות עצה של חבר אשר אמר לו שהקהילה היהודית חיפשה לשכור רב; המשפחה שלו באה לאחר שנה. ב-1929 הם ייסדו את כנסת ישראל כאשר קפלן נשאר הרב עד מותו ב-1939. בנו של קפלן, סנדר, נהיה עורך עיתון ביידיש שפורסם בהוואנה בין 1932 ל-1960.
דוד רפלין שימש כרב של עדת ישראל עד שהוא עבר למקסיקו; תפקידו של רפלין בעדת ישראל מולא לאחר עזיבתו ע"י רבי איכנסטיין, אשר נשאר לשנה וחצי.
עדת ישראל היתה ממוקמת בישו מריה 103. המניין העוזב כנסת ישראל היה בבניין ליד בישו מריה 105. בפברואר 1949, עשרים שנה לאחר הפיצול, שתי הקהילות התמזגו יחד תחת השם החדש, אחדות ישראל. מאיר רוזנבאום מונה לרב.
זה היה ברור שמוסדות קהילתיים חדשים היו צורך לאחר מלחמת העולם, ופתרונות קהילתיות נמצאו. אחדות, לעומת זאת, לא שרדה לזמן רב. דיונים בנוגע בניית בית כנסת חדש חילק שוב את הקהילה. ב-8 בדצמבר 1949 הוחלט להקים בית כנסת חדש בואדאדו.
למרות הקמת הקהילה החדשה יהודים אשכנזים רבים נשארו בהוואנה. לבסוף הם החליטו להקים בית כנסת חדש בפינת פיקוטו ואקוסטא שעמד בלב הקהילה היהודית בהוואנה ויאג'א. אוסקר באסמאן היה הארכיטקט של הבניין החדש, ויסינתו פה לאנורד שימש כמהנדס הבניה. הבניין כלל אולם תפילה עם 600 כסאות, אולם תפילה קטן, ואולם קבלות פנים. האבן הפינה של הבניין הונחה באפריל 1956. הבניה הסתיימה ב-9 באוקטובר 1959. קלמן וודונוס מונה לנשיא החדש של עדת ישראל.
הגב' חווה מייזליש – רובין , ילידת קובה
